פסק-דין בתיק תא"ק 4565-04 - פסקדין

עסקינן בתביעה כספית לתשלום דמי שכירות.

נתוני רקע וגדר המחלוקת:

1.         אין מחלוקת בין הצדדים, כי ביום 15/4/04 נחתם חוזה שכירות בין התובע לנתבעים 1 ו-2 (להלן - "הנתבעים"), לפיו שכרו השניים מאת התובע אולם אירועים לניהול מועדון לילה בבניין הממוקם בשד' ההסתדרות 33 חיפה, אשר בבעלות התובע (להלן - "המושכר").

בסעיף 8.1 להסכם השכירות נקבעה תקופת השכירות ל-2.5 חודשים, החל מיום 15/4/04 ועד ליום 30/6/04 (להלן - "תקופת השכירות הראשונה"). בסעיף 8.2 להסכם ניתנה לנתבעים אופציה להאריך את תקופת השכירות לשתי תקופות נוספות בנות 12 חודשים כל אחת. עוד נקבע באותו סעיף, כי אם יבקש השוכר להאריך את תקופת השכירות, כאמור, יהיה עליו לשלוח למשכיר הודעה על כך בדואר רשום 3 חודשים לפני תום תקופת השכירות.

2.         לטענת התובע, הנתבעים לא פינו את המושכר ביום 30/6/04, ומנגד המשיכו להחזיק במושכר עוד מספר חודשים לאחר מכן, עד ליום 9/11/04, מבלי לשלם לו דמי שכירות (להלן- "תקופת השכירות השניה"). מאמציו החוזרים להביא לפינוי הנתבעים מהנכס לאחר יום 30/06/04 לא צלחו, ובעקבות כך נאלץ להגיש תלונה במשטרה ביום 17/9/04 בשל השתלטות הנתבעים שלא כדין על המושכר. רק ביום 9/11/04 החזירו הנתבעים לידיו את המושכר ואף תיעדו זאת במסמך בכתב בחתימת ידו של הנתבע 2. 

3.         התביעה הוגשה על סך של 90,000 ש"ח בשל חוב של הנתבעים בגין דמי שכירות לפי החישוב הבא: 12,000 ש"ח לחודש עבור תקופת השכירות הראשונה (2.5 חודשים), ו- 15,000 ש"ח עבור תקופת השכירות השניה, קרי, למן תום התקופה הראשונה ועד להשבת החזקה במושכר ביום 9/11/04 (לפי 4 חודשים). בסכום התביעה נכללו חמישה שיקים אשר נמשכו על ידי הנתבעים, שלושה מהם על סך של 6,000 ש"ח כל אחד, ושני שיקים נוספים על סך של 25,000 ש"ח כל אחד, כשיקים לביטחון. ומכאן שהתביעה נסמכת על עילה שטרית ועילה חוזית כאחד.

4.         לנוכח העובדה כי התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר, הגישו הנתבעים בקשה למתן רשות להתגונן, ולאחר דיון בבקשה בית המשפט אפשר להם להתגונן מפני התביעה.

5.         הנתבעים אינם חולקים על כך כי התקשרו עם התובע בהסכם שכירות לתקופה שעד ליום 30/06/04, אך טוענים כי מעולם לא מימשו את האופציה אשר ניתנה להם על פי ההסכם. לגרסתם, הסכם השכירות פקע מייד בתום תקופת השכירות הראשונה מבלי לבקש לממש את האופציה. לטענת הנתבעים, הם הודיעו לתובע בעל-פה ובצורה מפורשת, כי אין בכוונתם לממש את האופציה בשל פירוק השותפות ביניהם, וחיזוק לכך ניתן למצוא בעובדה, כי לא נשלחה לתובע שום הודעה בכתב בדואר רשום אודות כוונת מי מהנתבעים לממש את האופציה - כפי שהתחייבו לעשות כן לפי ההסכם אילו ביקשו לממש את האופציה.

6.         הנתבעים הוסיפו, כי סיכמו עם התובע שדמי השכירות יעמדו על סך של 12,000 ש"ח לחודש בצירוף מע"מ, ולשם כך יעבירו לידיו שיקים מראש על חשבון דמי השכירות אשר ישמשו כשיקים לביטחון לשם הבטחת התשלום, ואולם התשלום עצמו יתבצע בכסף מזומן כנגד השבת השיק שניתן בגין אותה תקופה אליה מתייחס התשלום. לעניין זה פירטו הנתבעים כי שילמו לתובע  סך של 4,000 ש"ח במזומן בגין מחצית חודש אפריל 2004 מבלי שקיבלו מהתובע קבלה בעבור תשלום זה. בהמשך, הנתבעים מסרו לתובע ארבעה שיקים על סך של 6,000 ש"ח כל אחד, ובסה"כ 24,000 ש"ח, בעבור שני חודשי השכירות הנוספים (מאי עד יוני 2004), ועוד שני שיקים על סך של 25,000 ש"ח כל אחד, כשיקים לביטחון עבור תכולת הנכס. לדברי הנתבעים, הם העבירו לתובע במשך התקופה את דמי השכירות בכסף מזומן, ואולם התובע השיב להם רק שניים מתוך ארבעת השיקים. לגבי השניים הנותרים, הנתבעים פנו אל התובע בבקשות חוזרות לקבלם לידיהם, אך פניותיהם נדחו באמתלות שווא. לפי גרסת הנתבעים, בשלב מסוים הנתבע 2 מסר לתובע אחד מהשיקים שקבל חזרה כשיק לביטחון במטרה ליתן לתובע שקט נפשי, דבר המסביר מדוע מציג התובע שלושה מתוך ארבעת השיקים אשר נמסרו לו.

7.         לטענת הנתבעים, לקראת תום תקופת השכירות הראשונה, ולאור פירוק השותפות ביניהם, הגיעו להסכמה בעל-פה עם התובע כי דמי השכירות בגין חודש יוני 2004 יופחתו לסך של 10,000 ש"ח, ובאותה פגישה הם העבירו לידיו סך של 2,000 ש"ח על חשבון דמי השכירות לאותו חודש, כך שנותרו חייבים לו סך של 8,000 ש"ח בלבד.

8.         לטענתם, לאור ההסכמות הנ"ל חתמו הנתבעים ביניהם בסוף חודש יוני 2004 (בתום תקופת השכירות הראשונה) על מסמך המתעד את פירוק השותפות, ובו הוסכם כי הנתבע 1 ישכיר לנתבע 2 את ציוד ההגברה שלו, ובתמורה לכך ישלם הנתבע 2 לתובע סך של 4,000 ש"ח בגין חלקו של הנתבע 1 עבור דמי שכירות לחודש יוני.

9.         לגבי המשך יחסי השכירות לתקופה שלאחר חודש יוני 2004 טוענים הנתבעים, כי סוכם בין הנתבע 2 לבין התובע, כי הראשון ימשיך לנהל את מועדון הלילה לעוד מספר חודשים, מבלי לתחום את התקופה בזמן, ובתנאי כי הצדדים יסכמו ביניהם על תנאי שכירות חדשים, שכן תוקפו של הסכם השכירות מחודש אפריל 2004 פקע. תנאים כאלה אכן סוכמו בעל-פה, ולפיהם התחייב הנתבע 2 לשלם לתובע דמי שכירות בסך של 4,000 ש"ח לחודש, 1,000 ש"ח במזומן מדי שבוע.

10.        בין לבין הנתבע 2 פנה שוב אל התובע על מנת שישיב לידיו את השיקים ששולמו לו בתקופת השכירות, אך ללא הועיל, עד שביום 17/9/04 כאשר הגיע הנתבע 2 למושכר על מנת להכין את המקום לאירוע שאמור היה להתקיים באותו לילה עם קהל רב, גילה להפתעתו כי התובע ריתך את הדלתות של המועדון באופן שלא ניתן היה לפתוח אותן. הנתבע 2 יצר קשר מיידי עם התובע כדי לברר את העניין, או אז התנה התובע את הסכמתו לפתוח עבורו את המועדון בתשלום סכום כסף נוסף, באופן שהתשלום השבועי יעמוד על 2,000 ש"ח במקום 1,000 ש"ח - דרישה שלא היתה מקובלת עליו, ולכן בחר שלא לפרוץ את הדלתות בכוח .

הטענות בתצהירי העדות הראשית:

11.        הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם, ובהם חזרו ביתר פירוט על האמור בכתבי הטענות.

12.        בתצהיר העדות הראשית של התובע, הכחיש הלה את טענות ההגנה אשר הועלו על ידי הנתבעים, אודות עזיבת הנתבע 1 את המושכר וסיום השותפות שלו עם הנתבע 2 עוד בחודש יוני 2004. התובע הוסיף, כי הוא תובע מהם דמי שכירות וארנונה עד ליום 31/12/04 בלבד, אף שעל פי האמור בסעיף 9.4 להסכם הנתבעים חייבים לשלם לו דמי שכירות למשך 12 חודשים מתום תקופת השכירות המקורית, קרי עבור כל תקופת האופציה הראשונה אשר מסתיימת ביום 30/06/05, מאחר שאותו סעיף מחייב את הנתבעים בתשלום דמי שכירות לכל התקופה, בין אם השתמשו במושכר ובין אם לאו.

זאת ועוד, התובע הפנה לאמור בסעיף 22.2 להסכם אשר קובע, שאם השוכר לא יפנה את המושכר במועד, הרי שבנוסף לכל זכות או תרופה שעומדת לתובע על פי ההסכם, ישלמו הנתבעים פיצוי מוסכם בסך של 50 דולר כערכם בש"ח עבור כל יום של איחור בפינוי. לטענת התובע גובה הפיצויים המוסכמים עבור האיחור במסירת המושכר לתקופה שמיום 30/6/04 ועד ליום 9/11/04 מגיע לסך של 25,800 ש"ח.

13.        התובע ציין בתצהירו מהו שטח המושכר שבגינו חבים הנתבעים בתשלום הארנונה, תוך שהוא מפנה לעתירה המנהלית אשר הוגשה מטעם הנתבעים לבית המשפט המחוזי בחיפה כנגדו וכנגד עיריית חיפה בשל החיובים אשר הוטלו עליהם לתשלום הארנונה, במסגרתה מודים הנתבעים כי החזיקו במושכר עד לחודש ספטמבר 2004 אך החזיקו במפתח של המושכר עד להחזרתו לידי התובע ביום 9/11/04.

14.        בתצהירי העדות הראשית מטעמם חזרו הנתבעים על עיקרי הפרטים אשר צוינו בבקשה למתן רשות להתגונן, כמפורט לעיל.